פרק קודם, הבשורה הקדושה על-פי לוקס, הברית החדשה
ז ויהי אחרי כלותו לדבר את-כל-דבריו באזני העם ויבא אל-כפר-נחום: 2 ועבד לאחד משרי המאות חלה למות והוא יקר בעיניו מאד: 3 וישמע את-שמע ישוע וישלח אליו אנשים מזקני היהודים וישאל מאתו לבוא ולהושיע את-עבדו: 4 ויבאו אל-ישוע ויתחננו-לו מאד ויאמרו ראוי הוא אשר תעשה בקשתו: 5 כי אהב עמנו הוא והוא בנה-לנו את-בית הכנסת: 6 וילך אתם ישוע ויהי כאשר קרב אל-הבית וישלח אליו שר-המאה את-רעיו לאמר לו בי אדני אל-נא תטרח כי-נקלתי מאשר תבוא בצל קורתי: 7 ובעבור זאת גם-את-עצמי לא חשבתי ראוי לבוא אליך אך דבר-נא דבר וירפא נערי: 8 כי גם-אנכי איש נתון תחת הממשלה ויש-תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה-זאת ועשה: 9 וישמע ישוע את-דבריו ויתמה עליו ויפן ויאמר אל-ההמון ההלך אחריו אמר אני לכם גם-בישראל לא-מצאתי אמונה גדולה כזאת: 10 וישובו השלוחים אל-הבית וימצאו את-העבד החלה והנה נרפא: 11 ויהי ממחרת וילך אל-עיר ושמה נעים ורבים מתלמידיו הלכים אתו והמון עם רב: 12 הוא קרב אל-שער העיר והנה מוציאים מת בן יחיד לאמו והיא אלמנה ועמה רבים מעם העיר: 13 וכראות אתה האדון נכמרו רחמיו עליה ויאמר לה אל-תבכי: 14 ויגש ויגע במטה ויעמדו הנשאים ויאמר נער אמר אני אליך קומה: 15 ויתעודד המת ויחל לדבר ויתנהו לאמו: 16 ורעדה אחזה כלם וישבחו את-האלהים ויאמרו נביא גדול קם בקרבנו והאלהים פקד את-עמו: 17 ויצא הדבר הזה עליו בכל-יהודה ובכל-הככר: 18 ותלמידי יוחנן הגידו לו את-כל-אלה: 19 ויקרא אליו יוחנן שנים מתלמידיו וישלחם אל-ישוע לאמר לו האתה הוא הבא אם-נחכה לאחר: 20 ויבאו אליו האנשים ויאמרו יוחנן המטביל שלחנו אליך לאמר האתה הוא הבא אם-נחכה לאחר: 21 והוא רפא בעת ההיא רבים מחליים ומנגעים ומרוחות רעות ולעורים רבים נתן ראות עינים: 22 ויען ישוע ויאמר אליהם לכו והגידו ליוחנן את אשר ראיתם ואשר שמעתם עורים ראים ופסחים מהלכים ומצרעים מטהרים וחרשים שומעים ומתים קמים ועניים מתבשרים: 23 ואשרי האיש אשר לא-יכשל בי: 24 ויהי כאשר הלכו שלוחי יוחנן ויחל לדבר אל-המון העם על-אדות יוחנן ויאמר מה-זה יצאתם המדברה לראות הקנה אשר ינוע ברוח: 25 או מה-זה יצאתם לראות האיש לבוש בגדי עדנים הנה המלבשים בגדי תפארת והמענגים בחצרות המלכים המה: 26 ועתה מה-זה יצאתם לראות אם-לראות איש נביא הן אני אמר לכם אף-גדול הוא מנביא: 27 זה הוא אשר כתוב עליו הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך לפניך: 28 כי אמר אני לכם אין איש בילודי אשה גדול מיוחנן (המטביל) והקטן במלכות האלהים יגדל ממנו: 29 וכל-העם השמעים והמכסים הצדיקו את-האלהים ויטבלו בטבילת יוחנן: 30 והפרושים והחכמים הפרו את-עצת האלהים על-נפשם ולא נטבלו על-ידו: 31 ויאמר האדון עתה אל-מי אדמה את-אנשי הדור הזה ואל-מי הם דמים: 32 דמים הם לילדים הישבים בשוק וקראים זה אל-זה ואמרים חללנו לכם בחלילים ולא רקדתם קוננו לכם קינה ולא בכיתם: 33 כי בא יוחנן המטביל לחם לא-אכל ויין לא-שתה ואמרתם שד בו: 34 ובא בן-האדם והוא אכל ושתה ואמרתם הנה זולל וסבא ורע למוכסים ולחטאים: 35 והחכמה נצדקה בכל-בניה: 36 ואחד מן-הפרושים בקש ממנו לאכל אתו לחם ויבא אל-בית הפרוש ויסב: 37 והנה אשה אחת בעיר אשר היתה חטאת כשמעה כי-הוא מסב בית הפרוש ותבא פך-מרקחת: 38 ותעמד לרגליו מאחריו ותב ותורד דמעות על-רגליו ותנגב אתן בשער ראשה ותשק את-רגליו ותסך אתן במרקחת: 39 וירא הפרוש אשר קרא אתו ויאמר בלבו אלו היה זה נביא כי-עתה ידע ידע מי-היא זאת ואי-זו היא הנגעת בו כי-אשה חטאה היא: 40 ויען ישוע ויאמר אליו שמעון דבר-לי אליך ויאמר רבי דבר: 41 לנשה אחד היו שני בעלי-חובות האחד חיב לו דינרים חמש מאות והאחר דינרים חמשים: 42 ומפני שלא היה להם לפרע מחל לשניהם ועתה אמר-נא מי משניהם יחבב אתו יותר: 43 ויען שמעון ויאמר כמדמה אני זה שמחל לו יותר ויאמר אליו יפה דנת: 44 ויפן אל-האשה ויאמר אל-שמעון הראית את-האשה הזאת הנה באתי אל-ביתך ומים על-רגלי לא נתת והיא הורידה דמעות על-רגלי ותנגב בשערה: 45 אתה לא נשקתני נשיקה אחת והיא מאז באתי לא חדלה לנשק את-רגלי: 46 אתה בשמן לא סכת את-ראשי והיא במרקחת סכה את-רגלי: 47 לכן אמר אני אליך נסלחו לה חטאתיה הרבות כי הרבה אהבה ואשר נסלח-לו מעט הוא אהב מעט: 48 ויאמר אליה נסלחו-לך חטאתיך: 49 ויחלו המסבים עמו לאמר בלבם מי הוא זה אשר גם-יסלח לחטאים: 50 ויאמר אל-האשה אמונתך הושיעה לך לכי לשלום: