פרק קודם, הבשורה הקדושה על-פי מרקוס, הברית החדשה
ב ויהי מימים ויבא שנית אל-כפר נחום וישמעו כי-הוא בבית: 2 ויאספו רבים מהרה עד-אפס מקום לעמד אף-לפני הפתח וידבר אליהם את-הדבר: 3 ויבאו אליו אנשים נשאים איש נכה אברים וישאהו בארבעה: 4 ולא יכלו לגשת אליו מפני העם ויסירו את-הגג במקום אשר היה שם ויחתרו חתירה ויורידו את-המשכב אשר שכב עליה נכה האברים: 5 ויהי כראות ישוע את-אמונתם ויאמר אל-נכה האברים בני נסלחו-לך חטאתיך: 6 ושם אנשים מן-הסופרים ישבים ויאמרו בלבם: 7 מה-לזה כי ידבר גדופים כאלה מי יכל לסלח לחטאים כי אם האלהים לבדו: 8 וידע ישוע ברוחו כי-כן חשבים בלבבם ויאמר אליהם מדוע תחשבו כאלה בלבבכם: 9 מה הנקל האמר אל-נכה האברים נסלחו-לך חטאתיך אם-אמור קום שא את משכבך והתהלך: 10 ולמען תדעון כי בן-האדם יש-לו השלטן לסלח לחטאים בארץ ויאמר אל-נכה האברים: 11 לך אני אמר קום שא את-משכבך ולך אל-ביתך: 12 ויקם פתאם וישא את-משכבו ויצא לעיני כלם עד כי-תמהו כלם וישבחו את-האלהים לאמר מעולם לא-ראינו כזאת: 13 וישב ויצא אל-יד הים ויבאו אליו כל-העם וילמדם: 14 ויהי בעברו וירא את-לוי בן-חלפי ישב בבית המכס ויאמר אליו לכה אחרי ויקם וילך אחריו: 15 ויהי כאשר הסב בביתו ויסבו מוכסים וחטאים רבים עם-ישוע ועם-תלמידיו כי רבים היו ההלכים אחריו: 16 והסופרים והפרושים ראו אתו אכל עם-המוכסים והחטאים ויאמרו אל-תלמידיו מה-לרבכם כי אכל ושתה הוא עם-המוכסים והחטאים: 17 וישמע ישוע ויאמר החזקים אינם צריכים לרפא כי אם-החלים לא באתי לקרא הצדיקים כי אם-החטאים (לתשובה): 18 ותלמידי יוחנן ותלמידי הפרושים היו מרבים לצום ויבאו ויאמרו אליו מדוע תלמידי יוחנן ותלמידי הפרושים צמים ותלמידיך אינם צמים: 19 ויאמר אליהם ישוע איך יוכלו בני החפה לצום בעוד החתן עמהם כל-ימי היות החתן עמהם לא יוכלו לצום: 20 הנה ימים באים ולקח מאתם החתן ואז יצומו בימים ההם: 21 אין-אדם תפר טלאי בד חדש על-שמלה בלה כי אם-כן ינתק מלויו החדש מן-הבלה ויתרחב הקרע: 22 ואין אדם נתן יין חדש בנאדות בלים כי אם-כן יבקע היין החדש את-הנאדות והיין ישפך והנאדות יאבדו אבל יין חדש ינתן בנאדות חדשים: 23 ויהי כעברו בשבת בין השדות ויחלו תלמידיו לקטף מלילת בלכתם: 24 ויאמרו אליו הפרושים ראה מה-המה עשים בשבת את אשר-לא יעשה: 25 ויאמר אליהם הכי לא קראתם את-אשר עשה דוד בהיתו חסר ורעב הוא ואנשיו: 26 אשר בא אל-בית אלהים בימי אביתר הכהן הגדול ויאכל את-לחם הפנים אשר לא נתן לאכלה כי אם-לכהנים ויתן גם-לאנשים אשר אתו: 27 ויאמר אליהם השבת נתנה בעבור האדם ולא האדם בעבור השבת: 28 לכן אדון בן-האדם גם לשבת: